כמו שושנים בנהר

אין יותר שושנים בנהר
זה לא שאין יותר נהר,
או שבנו סכר גדול והזרם נעצר,
זה לא שבאו ילדים וקטפו את השושנים,
או שהגיעו זוחלים ואכלו את כל הגבעולים.

אין יותר שושנים בנהר,
פשוט נגמר,
היתה ילדה קטנה שבעצם הייתה שובבה גדולה,
והיא הפכה לאישה ונולדו לה ילדים,
אחר כך נולדו הנכדים וגם אני נולדתי,
וכשהייתי שואל אותה - "סבתא איך המרגש?"
היא הייתה עונה כמו שושנים בנהר
או בשפתה הצבעונית - "זיי א-זהר על נהר".

בימים קשים כשהייתה חולה היו השושנים במקומות אחרים פחות נעימים מהנהר,
אבל עכשיו אין יותר שושנים,
ואין יותר נהר,
והילדה איננה,
וגם סבתא נפטרה,
רק נשארנו אנחנו,
עם זכרון חזק בלב,
וכמה שהמוות בסוף החיים הוא דבר צפוי,
בכל זאת זה כואב.

 Posted @ 11:16 PM by Moshe