כל הארץ מטיילים מטיילים

פסח זה זמן נהדר לטייל,
כל פסח אני מטייל.
הפסח טיילתי לאורכה ולרוחבה של המולדת.
בפסח הקודם טיילתי ברחבי השומרון במרדף אחרי מחבלים,
ובפסח הבא רק אללה יודע איפה אמצא.

בתוכי אני מקווה לרדת מצריימה,
ביחוד אחרי שנפלו החומות לסיני ואלפים כבר עברו את הגבול,
משתזפים להם ליד החושות של חסן מוחמד וגומעה,
בראס השטן , טרבין או טאבה, חכו גם לי עוד מעט אני בא.

איך נהיינו כאלו מטיילים?
בגיל 15 צולחים את הערבה, יורדים אילתה,
בגיל עשרים כובשים את כל מסלולי הנחלים בצפון ואת חופי הכנרת בלילות,
בגיל 24 עולים על מטוס בטרמינל 1 ויורדים במקומות הכי רחוקים בגלובוס.

בגיל 24 נחתתי באקוודור, ופגשתי כל כך הרבה ישראלים מטיילים,
עולים צפונה ויורדים דרומה,
נוהרים לאיזו הרפתקה או נוסעים לאיזו כפר שיש בו מסיבה.
שלוש שנים מאוחר יותר קינחתי באיזה טיולונצ'יק קטן באיים הניו-זילנדים.

זה לא יכול להיות טרנד כי הוא לא חולף ולבטח מתעצם,
ואם זאת אופנה אז באופנה הזאת מככבים כל הטיפוסים הכי פחות אופנתיים שיש.

בייחוד אחרי שפגשתי 5 דראג קווינס מגולחות רגליים מטפסות במעלה נחל זוויתן,
אני יודע שזה צורך ולא אופנה,
שזה כייף ולא דאווין.

אז -
צאו מבתים,
עיזבו את השכונות,
בואו להרים,
הלאה לשמורות,
נוחו בוואדיות,
רדו אל גיא,
טפסו במעלה ההר,
הקימו אוהל,
הוציאו הפינג'אן,
קפה שחור של עלית - בשביל זה אנחנו כאן.

אבל למה?
מדוע?
ואיך זה בדיוק עובד?

עירוני לא מבויית הולך לנסות להסביר לעצמו את אהבת המרחבים.

בית אימי בחולון קרוב לגבול בת-ים

זהו סיפור על תקווה אמונה הרפתקה וגיל התבגרות.
כשהייתי בן 17 הייתי חנון.
לא היו לי הרבה חברים וגם למדתי רחוק בתיכון לנוער טכנולוגי חכם בת"א.
באותה שנה חל מהפך קיצוני, וביננו לא כל כך בריא בחיי המשפחה שלי.
באותה שנה אבי שהיה ירקן שמח וטוב לבב הפך להיות אחד מאנשי העסקים המכובדים וממולחים בת"א.

הכסף זרם,
קנינו מכונית ישר מהחנות,
הרגשנו שיגעון,
הערכנו ביצועים, לא חשבנו על מחירים.

רצינו דירה ומצאנו אחת מרווחת עם חדר לכל ילד!~!!~!!!!@!Q@!#!#

חדר לכל ילד.

אני שעד גיל שבע עשרה חלקתי חדר עם עוד שניים מאחי האהובים,
עברתי שינוי!
השתלבתי בעסקים,
הייתי יועץ טכנולגי לעיניי תוכנות ומחשבים.

עברנו דירה לבית החדש,
וכל אחד בחר לו חדר,
אני ואחותי בחרנו ראשונים. ( מה לעשות? אנחנו הגדולים!)

פעם במדרגות ויום אחד במעלית,
שמענו סיפורים על המשפחה שגרה שם לפנינו,
שהשקיעה את כל הונה בעצוב ואיבזור,
ובסוף התפרקה ועברה גירושין.

אמרתי בליבי ולבטח לא רק אני - חמסה חמסה כפול שישים,
כי בגיל שבע עשרה,
כשיש לך רישיון וסובארו לאגסי חדשה,
שני הורים מצליחים,
חברים בצמרת הפוליטית,
תמונות של חכ"ים מחתונות ובר מצוות,
וצו ראשון בפתח, לא כל כך בא לך לחשוב על בית עם מנחוס של גירושין.

כשהייתי בן 19 יצאתי שבת מקורס קצינים,
ביום שיש אמא סיפרה לי שהאימפריה קורסת,
בערב שבת הבנתי שהכול נשבר, שהאימפריה נפלה,
יש חובות לבנקים והנושים בדרך.
אז גם ראיתי את המשפחה מתפרקת וההורים מתגרשים.
אבל נשארנו לגור באותו הבית, אמא ואנחנו הילדים.

בבית הזה שהיה קצת מנחוס,
היה חלון בשירותים בתוך חדר ההורים,
מהחלון הזה יכולת לראות את הים התיכון.
בצהריים הים היה נראה בשיא הדרו כפס כחול כהה.

בימים הבאים היינו קצת עצובים,
ולכל אחד היה את דרכו להפיג את צערו.

אני כשההורים לא היו בבית,
הייתי הולך לחדר של אמא,
סוגר את הדלת,
נכנס לשירותים,
פותח את החלון,
מטפס על האסלה,
ואז הייתי רואה אותו,את הים,
נפרס מולי אי שם במרחקים פס כחול כהה קצר.

ככה הייתי בורח לי הרבה לאותו מפלט,
גם כשכבר גדלתי ורבתי עם החברה שלי,
או נכשלתי בבחינה באוניברסיטה,
זה היה המפלט שלי.

לימים למדו אותו גם שאר בני הבית,
ולפעמים כשהייתי יוצא אל מרפסת הסלון,
והייתי רואה ראש מבצבץ מצוהר חלון השירותים שבחדר של אמא,
ידעתי שמישהו קצת עצוב וזקוק לנחמה שברגע זה פס קטן של ים כחול,
שנראה בין הבניינים בגבול חולון בת - ים יכול לנחם.

היום אני כבר איש,
עוד מעט בן שלושים,
אמא עוד גרה שם,
ואתה אחותי ושני אחיי הצעירים.

ברגע זה הבית ריק,
כי כולם נסעו לרגל החגים,
אח אחד ירד מצריימה להתפנק קצת בסיני,
השני עכשיו מתזז על גבעות אי שם בבקעה לובש ירוק וחווה את הצבא,
אחותי סתם קפצה לבקר חבר ואמא לא עונה,
אולי היא אצת סבתא,
אצל חבר או חברה.

אבא גר בבת-ים ובזמן האחרון הוא דייג לא רע.

ואני קמתי הבוקר, בוקר חג שני, קצת מוקדם מהרגיל והרגשתי חשק לספר למישהו סיפור.

היום בערב לא אלעס פיתות כי טפחתי קמעה בחג המצה,
אבל אולי כשהשמש תכה ותתחזק נורא,
ניסע מערבה להנות מהים.

ולמה סיפרתי את כל הסיפור הזה,
לא כדי לגרום צער או להפיל דמעה,
אלא סתם כדי להרגיש איזה נחמה אפשר למצוא ביופי הפשוט של היקום והבריאה,
טבע יפה וגם בחינם.

מה יפה הירוק של הצפון,
הכחול של הים,
צהוב המדבר,
פכפוחי מים שנופלים מסלע אל בריכה,
שמים נקיים מלאים בכוכבים,
חרציות, לבלובים, חרדונים, בולבוסים, בולענים, ואדיות, נחלים, מים חול צמח ושמים.

אז מה הפלא שבני העיר שתקועים בתוך בלוקים בין בניינים כל כך אוהבים לטייל בחג?

 Posted @ 11:55 AM by Moshe