ההר הוליד פיל

אם באמת מוחמד לא היה הולך להר,
האם ההר היה בא אליו?
הבוקר השקעתי מחשבה עמוקה על ריקוד הפסדובלה,
בריקוד הפסדובלה פעם אתה מתקרב ואז מתרחק,
ופעם מתקרבים אלייך.

ומניין נובעת המחשבה-
שעתיים שינה הידרתי מעיניי בלילה של אתמול,
ישבתי וכתבתי וחידדתי מילים מקצועיות ולשון טכנית,
מיתוך מגמה ליצור את תמונת המצב המקצועית,
והמשא ומתן שבו אני נתון בסן - פרנסיסקו.

ציפיתי שכשהבוקר יבוא,
אנהל שיחת וועידה עם הקולגות התל-אביביות שלי,
אך,
נא בעיין,
כמו שמישהו פעם אמר.

ככל שאתה יותר משקיע מצידך,
כך אתה נכון יותר לאכזבה,
ולחוסר השקעה בצד שמנגד.

יותר מזה,
ופה אף אקצין,
ניכר שמידת ההשקעה הרבה שנתתי,
קצת הפחידה אותם,
והם שלחו לי מעיין מסר -
מה אתה עובד קשה?
תעשה חיים!

אז אני לא מתכוון,
בשום כוונה מדומה או מעשית,
לעבוד בזעיר אנפין קשה יותר,
מעבודה יומיומית!
ואף אוסיף וגם אומר,
בדיוק את זה הדבר-
אם נהניתי חמישה,
אהנה עשרה,
אם עבדתי תשעה,
ארד לשמונה,
ואם דאגתי שתיים,
אדאג פחות מחצי.

וזה עוד כלום ממסקנות הבוקר הזה.
קצת כבוד זה לפעמים מה שאתה מבקש,
אבל אם תשקיע ,
לא כל כך תקבל.
רוצה להרגיש מלך? רוצה יחס מפנק?
שכב לאחור,
חייך מלוא פנים,
תן לדברים לזרום מעצמם,
תהנה מכל רגע,
תצעק כשצריך,
תן לעצמך להיות ההר,
ומוחמד כבר יבוא אלייך.

ועוד מסקנה מהבוקר הזה,
אם קצת מרגיזים אותי,
אז אני מתחיל לזמר,
האצבעות רצות בתזזית על המקשים,
המילים יוצאות מבלי לחשוב מבלי לשים.

משה,
סן פרנסיסקו.

 Posted @ 6:58 PM by Moshe