נדודים בנשמה

בכל פעם אני עובר למקום חדש,
כל פעם סביבה חדשה או משימה חדשה,
חברים חדשים או אישה חדשה.

כל פעם אני מזמין הובלה,
לא אוהב להשאר תקוע,
את מה שמתאים לי - לוקח איתי,
ומה שלא משאיר בחוץ או מעביר לאחרים.

כל פעם זה מפחיד קצת לפני וגם בהתחלה,
אבל תמיד זה משתלם -
חששות אל מול הרפתקה,
נוחות אל מול שינוי,
ביטחון אל מול התחדשות.

אז עכשיו אני לקראת מעבר,
המזוודות מוכנות לקחתי הרבה.
הרעיונות מבולגנים,
אבל יש תחושה של הרפתקה,
עוד מעט יוצאים לדרך.

הדרך נראית לי וואחד ארוכה,
וממה שהספקתי לראות יש המון טיפוס ועליה.
לפעמים אני חושש שיגמר לי הדלק,
אבל כשאתה יוצא אל המסע,
גם אם יש לך ג'ריקן 20 על הגב,
ואלונקה עם איזה אחד שמן על הכתף,
אתה תמיד מגיע לסוף,
לא משנה כמה זה קשה.

ובסוף אתה יושב,
מדליק לך סיגריה טובה,
מסתכל אחורה ,נהנה מכל מטר שעשית,
ומוכן לאחד יותר קשה, עם יותר סיפוק,
יותר משקל ויותר עליה.

אז לאן הפעם? - קצת קשה לי לומר,
המטרה ברורה אבל הדרך לא כל כך,
אחרי הכל זאת דרך חדשה.

ועד הסיגריה שאחרי,
אני מעמיס וזז.

 Posted @ 7:26 PM by Moshe