מילים שירדו מהלב

עכשיו לילה וחם ברמת-גן,
המזגן מקרר,המאוור עושה רוח,
אבל בכל זאת חמסין ולח ודביק.

ואני,
חזרתי אתמול והנה אני בבית,
הרחוב חיכה לי יחד עם המכונית,
הבית היה קצת בודד,
וניתקו לי את הקו.

כשהתקשרתי לבזק כדי לחבר,
גיליתי שאני משלם על 'זמיר',
אז התרגזתי, צעקתי, פקססתי והפסקתי.

עכשיו אני לבד בבית,
כולם הלכו,
ונשארתי בפינה הקטנה והרגועה שלי.
סופסוף קצת זמן לחשוב.

היום גם ראיתי תוכנית בטלוויזיה על התקפי לב,
דיברו שם על הצורך להתנתק קצת מהלחץ כדי לשמור על הבריאות,
אבל מה אם הלחץ הוא חלק מהשיגרה?
לא מסכים איתם!

אני ממליץ על שעה ביום בהקדשה ממך לעצמך,
אבל לא שעה עם ספר או סרט או משחק במחשב,
אלא שעה שבה תוכל לדבר ולהגיד את כל הדברים שיש לך על הלב,
עד שתרגיש שהוא רגוע וירד ממנו הסלע שצברת בזמן האחרון.

לפעמים אני פוגש בנאדם ואז אני הופך אותו לקבלן העפר שיוריד ממני את הטון שיש לי על הלב.
לפעמים אני פשוט כותב.
אבל צריך להוציא את הכל ולא להשאיר,
כי הלב לא אוהב קצוות לא סגורים,
והלב לא אוהב אנשים עצובים,
והלב שונא ששומרים בפנים,
הלב אוהב כשאנחנו אוהבים.

אז אם לא מצאת אהבה,
לא נורא, תמשיך לחפש ואל תתעצב.
ואם בא לך לכתוב ואין לך למי,
לא נורא, כתוב אלי ואני מבטיח להקשיב.

ואם אתה בכל זאת עצוב,
אז יש לי המלצה -
תצחק, תשיר, תרקוד, תלך, תחזור, תנשק, תחבק, אל תעצור ,אל תתאפק,
אתה עושה זאת כמשימה בשליחות הלב.

אז צא לדרך בחור, ותמיד תזכור,
כשהמצב ישתפר,
כשיהיה לך טוב,
כשתמצא את האהבה,
את האוזן הקשבת,
תצטרך אותו,
ללא צלקות, פועם ,מנגן ,שר וזורם.

מלב אל לב.

 Posted @ 1:09 AM by Moshe