למי יש יותר כבוד

על הקשר בין אמריקה, כבוד, פוליטיקה ושכונה.

אז איפה להתחיל,
ככה,
במסעותיי הרבים לארץ הענקים,
נחשפתי לא פעם אל היאנקים כישראלי,
זה שהגיע מה-מידל איסט.
ואם יש דבר שחשוב לי לומר,
זה שהיחס משתנה, לא קבוע ולא נשאר.

לפני כשנתיים זאת הייתה אפטיה ,(עיין ערך-הסכמי השלום)
לפני שנה זאת היתה אמפטיה,(עיין ערך-סבלנו מאנתפאדה קשה)
והיום זאת לבטח סימפטיה.(עיין ערך-חומת מגן ואריק מלך ישראל)

ורק לשם הבהרה,
זו לא סימפטיה של אחים לצרה,
לא כזאת,
לא קיבלתי מבט אחד של רחמים,
לא השתתפות בצער, ולא ניחומים.
אלא כבוד,
כבוד,
ועם המון ריספקט.

ולמי שעוד לא קלט,
זה הרי לא ברור,
דעת הקהל פה, דעתו של הציבור,
זאת שמשנה עולמות אצלנו,
שמכניסה ומוציאה כל יומיים את כוחותינו,
שמעלה את המורל,
או מורידה המצברוח,
היא לא כל כך מסובכת ,היא נתנת לפיצוח.

וסתם לשם הדגשה - אני מקבל פה וואחד כבוד כישראלי.

אז ככה,
כמו באמריקה, כמו בשכונה,
זה שבוכה מקבל לטיפה,
זה שצורח מקבל מוצץ,
וזה שעומד על שלו, שנלחם באומץ לב, שלא נכנע ללחצי האויב,
מקבל פה כבוד בדיוק כמו בשכונה,
ולא צריך להסתיר סימנים,
או לדבר בשפה זרה.

להיות ישראלי מכל הלב ועד הסוף,
כמו שאנחנו, כמו שחונכנו, כמו שגדלנו על סיפורי הגבורה,
ככה אמריקה מחזירה אהבה.

ולכל הפוליטיקאים שמזמרים על דעת קהל,
על בידוד, על פגיעה,
אני אומר לכו קצת לחיות בשכונה,
נסו לחיות על סימפטיית זרים,
נסו לשרוד על חשבון אחרים,
ומהר מאוד תגלו שאם לא תהיו חזקים,
בלי גב ועמוד שידרה,
לא תגיעו רחוק,
לא תצאו מהשכונה.

אז קדימה הסתער,
על מה שחשוב,
ואם צריך להתעמת עם ערפאת שוב ושוב,
נעמוד איתנים בלי חשבון לעולם.
ואז כמו אמריקה יגיבו כולם.

מוקדש לאריק, מלך ישראל.

ובקשר אלייך גברת - אז את ..............

נכתב באמריקה, בשיקגו הרחוקה,
בבית מלון חדר 611.

 Posted @ 5:10 PM by Moshe