מושיקו באמריקה

אז אחרי ארוחה טובה, קפה סיגריה ועוגה כושית,
מצאתי סופסוף זמן לשבת, ולכתוב כמה מילים,
על מציאות חדשה.

לפעמים אני מרגיש כמו מרגל שחי חיים כפולים,
מצד אחד ישראלי ממוצע, פשוט ויומיומי,
כזה שיש לו חבר'ה שנפגשים פעם פעמיים בשבוע,
בסופשבוע מפגש משפחתי רחב אצל אמא,
ובתקופה טובה אהבה שמציפה את הלב בחום,
משהו כמו עכשיו.

מצד שני,
שליח באמריקה.
מדבר אנגלית עם מבטא,
חברים שיוצאים לשתות בירה אחרי העבודה,
חדר בבית מלון ומכונית שכורה,
כזאת שיש בה רדיו דיסק שאפשר לשמוע קצת עיברית.

אז אני לא מרגל אלא רק מהנדס בשליחות מטעם העבודה,
אבל מה זה משנה,
העיקר ההרגשה.

הכי מטריף אותי זה - שאף פעם לפני שכל זה התחיל,
לא חלמתי שאני, עוד ילד מהשכונה,
ככה מרביץ שיקגו תל-אביב בפסון של ביזנס מן.
נכון שהייתי הכי טוב בחשבון, אבל אז מה.

אני חושב שהקלף הכי טוב שהיה לי,
בפוקר, בסיבוב של ההצלחה,
זה שלא שיחקתי אותה,
תמיד השתדלתי להיות אני כמו שאני,
ממש כמו בשכונה.

כמו שרבתי כשהייתי צריך,
וכמו שהקשבתי כשהיה לי מעניין,
וכמו שהתווכחתי כשלא נראה לי.

ככה עשיתי.

אז לקחתי לי אוטו עם רדיו דיסק,
שמתי זוהר ארגוב בפול ווליום שכל שיקגו תשמע,
הוצאתי יד מחלון,
הדלקתי סיגריה,
ושרתי בכל הכח,
...בדד אלך, גם תפילה אין לי , בדד בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום

וככה זה,
עם כל העוונטה והפסון,
והמכונית והמלון,
והאנגלית,
והמולים,
והסיילים,
והלב - טופ,
והסמול טוק,
והרסטורנט,
והנייקיס,
והלויוויס,
והדוקרס,
והכל רזרבשיין,
והסוני פליי סטיישן,

עכשיו היה הכי בא לי להעביר ערב עם שרה,
לשבת עם אהוד על בירה,
לעשות טלפון לאמא,
ולחיות את החיים הפשוטים היומיומיים שלי.

עוד שבוע יא מניאק.

תמיד תהיו אתם כמו שאתם,
כי את זה אתם עושים הכי טוב,
ואל תשכחו להבדיל בין עיקר לטפל,
בין מה שעושה לכם טוב,
לבין מה שכולם אומרים.

 Posted @ 5:00 PM by Moshe