פילה מניון קטנה שלי

פעם, אבא של חברה שלי רצה להחמיא לי על זה שאני מוכן לטעום הכל,
בניגוד לחבר של הבת השניה שלו, שלא אהב לאכול כלום חוץ מהמבורגר ולשתות רק קולה.
אז הוא אמר - שאני, אפילו אם היו נותנים לי לאכול חרא - הייתי אוכל.
אני כמובן תפסתי קריזה וירדתי עליו כסאח.

תמיד אהבתי לטעום מהכל ולאכול מה שטעים לי,
וזה לא עשה אותי שמן. עובדה!

היו פעמים שהגזמתי, כמו הפעם שאכלתי שיפוד בשר, מדוכן של אינדיאני,
ברחוב אמזונס ,קיטו אקוודור.
אבל יצאתי מזה חי. עובדה!

אממה,
היום עברה לי מחשבה,
ואני כותב אותה תוך כדי אכילת פיתה חמה, עם גבינת רוקפור בשילוב קשקבל מעושנת.

חשבתי לי - למה, אצלי, זה לא אותו דבר עם בנות?

אם ננסה לעשות אנאלוגיה, אז עם בנות המין השני,
תמיד אכלתי מה שהיה נראה לי מראש - "המנה הכי טעימה".
וכל אכלן רציני יודע שלא רק המראה הוא זה שקובע,
אלא צריך גם לטעום, להריח ולהרגיש.
לפעמים ,יש להודות, שזה לא כל כך טעים.
אך לפעמים סיפור הצלחה, אבל אם לא תנסה לא תדע!
ויותר מזה, ככל שתטעם יותר תפתח את הטעם האישי שלך,
וכך תגלה מה אתה הכי אוהב.

אני חושב שאם הייתי אוכל כמו שאני מתאהב,
אז לבטח עד היום הייתי תקוע על שניצל ופירה.

אבל בנתיים ,לא פירה לא נעליים,
כבר יותר מחודשיים שאני רעב,
וכמעט שלא זוכר מתי הפעם האחרונה שנתתי ביס באיזו פשטידה רעננה.
ממש מקרר ריק!

אז עם המסקנה הזאת,
היום אני יוצא לבלות באיזה סופר-מרקט של בנות,
ואם אמצא שם רק פיתה עם עמבה וחמוצים אני אטעם, (למרות שזה עושה ריח בבית השחי)
ואולי, אם יהיה לי מזל,
אמצא אותך סופסוף -
פילה מניון קטנה שלי.

ולא לשכוח לבקש קינוח.

 Posted @ 10:04 PM by Moshe