קודם כל אפתח בנצחונה של הפיה הטובה והמבין יבין.

אוהב או לא אוהב ,את העבודה שלי

יש מישהו שאוהב את העבודה שלו?
מורה לכיתה ג' אמרה לי פעם שאם ביום רביעי,אתה מרגיש את סוף השבוע,
סימן שאתה סובל בעבודה!
היא הוסיפה מלח על הפצעים כשסיפרה שבמוצאי שבת היא מתגעגעת לכיתה.
אחרי זה היא סיפרה לי שבמשכורת שלה היא לא מצליחה אפילו לחשוב על שכ"ד.

האם לאהוב את העבודה שאתה עושה זה משהו בראש שלך, כזה שאפשר לשנות?
יענו עיניין של פרספקטיבה כזה?

האם יש בכל העולם ,מישהו שעובד בלאסוף את הזבל,
ובכל יום הוא קם עם חיוך על הפנים?

וגם אם אתה אוהב את העבודה שלך, מתישהו זה בטח יהפך לשגרה, לא נכון?
אז איך יוצאים מזה?
איך מעבירים בהנאה את תשע השעות ביום שבהם אתה פרדוקטיבי,
כדי לקבל כמה ג'ובות בסוף החודש?

אולי פשוט צריך לקחת את הבעסה בסבבה
ולדעת שעוד כמה שעות הסיוט יגמר באופן זמני,
ובעוד כמה ימים תגיע הפסקה של שבת (שבת אחלה דבר),
ובעוד בערך 30 שנה יוצאים לחופשי.

היתכן עולם שבו כל אחד בוחר את הקריירה שלו לפי הכיף שלו?
שבו יצורים שואלים אחד את השני "מה הכיף שלך?" , במקום במה אתה עוסק?
(בירושלים אומרים - "במה אתה מתעסק?")

בכלל אני שונא את השאלה הזאת!

תמיד ששואלים אותי במה אני עוסק, אני אומר שאני נהג משאית,
עם רישיון ל-15 טון פלוס עגלה,
ואז , משום מה , מפסיקות השאלות, לפחות נמנעת השאלה הבאה.

הלוואי שיום אחד אגלה שיש לי כזה כישרון במידה שאין לאף אחד,
ושאני נהנה לעסוק בו יותר מכל דבר,
ושהוא שווה הרבה כסף,
ושלא צריך יותר לעבוד בעבודה אפורה!

עד אז אני אמשיך לקום כל בוקר בתשע לעבודה.

לילה טוב דויד הליקופטר
(דרך אגב ,מי מכיר את דויד?)

 Posted @ 10:46 PM by Moshe